עבודה במשרה חלקית ללא הצדקה לא תפוצה 

העובדות

שמעון דנינו נפגע בתאונת דרכים בהיותו בן 33 שנים. בעקבות התאונה נותרו לדנינו נכות רפואית בשיעור 49% ונכות תפקודית בשיעור 37% בתחום האורטופדיה והנוירולוגיה. בתום תקופת השיקום חזר דנינו לעבודה של 4 שעות ביום.

דנינו הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נגד מבטחות הרכב בביטוח חובה, הפניקס הישראלי ואיגוד "אבנר" לביטוח נפגעי רכב.

בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענת המבטחות כי שיעור הנכות התפקודית צריך להוות במקרה זה מדד לקביעת הפסד כושר השתכרותו של דנינו.

בית המשפט קבע כי דנינו יכול להגדיל במידת מה את מספר שעות עבודתו ביום וכן להגדיל את הכנסתו. בית המשפט העמיד את הפסד השתכרותו בעתיד של דנינו על 50% ובהתאם לכך חישב את סכום הפיצוי. בית המשפט פסק לדנינו פיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד בסכום של 550,000 ש"ח.

הפניקס הישראלי ו"אבנר" הגישו ערעור על שיעור הפיצויים שבית המשפט המחוזי פסק לדנינו.

דנינו הגיש ערעור על מיעוט הפיצויים שבית המשפט המחוזי פסק לו.

ראיות להפסד בפועל עדיפות על פני מדד שיעור הנכות

השופט תאודור אור מבית המשפט העליון כתב את פסק הדין, אליו הצטרפו בהסכמה נשיא בית המשפט העליון השופט אהרון ברק והמשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט שלמה לוין.

כאשר מובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של הנפגע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות אלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות.
שיעור הנכות התפקודית, ציין השופט אור, יכול לשמש מודד כאשר אין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן הפגיעה בתאונה.

אולם במקרה זה, קבע השופט אור, לא הוצגה ראיה משכנעת כי דנינו אינו מסוגל לעבוד מעל 4 שעות ליום. החלטתו של דנינו לעבוד 4 שעות ביום בלבד אינה משקפת החלטה סבירה של אדם במצבו.

על נפגע מוטלת חובה להקטין את נזקו. אומנם נכותו של דנינו מגבילה אותו בביצוע עבודות מסוימות. אולם אין בנכות זו כדי להגביל את דנינו מבחינת מספר שעות העבודה ביום.

דנינו הודה כי לא ניסה למצוא מקום עבודה אחר ליותר שעות עבודה, או בשכר גבוה יותר. אין להצדיק לאורך זמן עבודה חלקית של 4 שעות כאשר נפגע מסוגל לעבוד מספר שעות רב יותר, ציין השופט אור. גם בית המשפט המחוזי סבר, הוסיף השופט אור, כי דנינו יוכל בעתיד להגדיל את מספר השעות בהן יעבוד.

אין כל הסבר מניח את הדעת, הבהיר השופט אור, למה נפגע כושר השתכרותו של דנינו בשיעור 50% ולא בשיעור 37% כשיעור נכותו התפקודית.

בנסיבות אלה יש לקבוע את הפסד כושר השתכרותו בעתיד של דנינו כשיעור נכותו התפקודית, קבע השופט אור.
לאור זאת השופט אור הגיע למסקנה כי יש להפחית סכום של 143,000 ש"ח מהסכום של 550,000 ש"ח שנפסק לדנינו בגין הפסד השתכרות לעתיד. כמו כן יש להפחית סכום של 23,000 ש"ח מסכום של 90,000 ש"ח שנפסק לדנינו בגין הפסד פנסיה.

השתתפות בניהול אחזקת משק הבית וגידול ילדים

בית המשפט המחוזי פסק לדנינו סכום של 50,000 ש"ח בגין השתתפותו בניהול ואחזקת משק הבית וגידול הילדים. זאת למרות שבית המשפט המחוזי ציין כי לא נראה לו שחלה הקטנה בתרומת דנינו לגידול הילדים.

לא נראה, ציין השופט אור, שבנושא זה הוכח כי לדנינו נגרם נזק. לא הוכחה מידת מעורבותו של דנינו במשק הבית ובית המשפט המחוזי ציין כי לא שוכנע כי נפגעה תרומת דנינו לגידול הילדים. מה גם שבגין אובדן שירותיו של דנינו בכל הקשור לתיקונים ועבודות בבית, בית המשפט המחוזי פסק לדנינו סכום נפרד של 25,000 ש"ח. בנסיבות אלה, קבע השופט אור, יש להפחית מסכום הפיצויים שנפסקו לדנינו את הסכום של 50,000 ש"ח.

התוצאה

על יסוד האמור לעיל בית המשפט העליון קבע כי יש להפחית מסכום הפיצויים הכולל שנפסק לדנינו סכום כולל של 216,000 ש"ח, כערכו במועד פסק הדין בבית משפט המחוזי. שכר טרחת עורך הדין שנפסק בבית משפט המחוזי יקטן בהתאם ויחושב על פי סכום הפיצויים בו זכה דנינו לאור פסק הדין של בית המשפט העליון. בית המשפט העליון לא מצא לנכון להתערב ביתר טענות הצדדים באשר לגובה סכום הפיצויים שנפסק לדנינו.
מסמך 37